הפוסט הזה נכתב במהלך הימים בהם וירוס הקורונה שינה את השגרה של כולנו.
בעודנו סגורים בבית, עם רמות מתח משתנות מיום ליום, שמתי לב שסף הרגישות של הילדים בבית, נהיה גבוה. בעיקר אצל הצעירים מביניהם. דברים שבעבר לא היו מזיזים להם, הביאו לבכי. החיבוק בלילה לפני השינה התארך והתארך, כל יום עוד קצת (אולי כי גם אני רציתי שלא ייגמר...).
ומצד שני, התפנה פתאום זמן משפחתי יותר מהרגיל.
בניגוד לשבתות, בהן אפשר לצאת החוצה, לטייל, לים, לפגוש חברים - נכנסנו לשגרה חדשה בה כולנו בבית, ממעטים לצאת אם בכלל. לא פוגשים חברים ובטח לא את סבא וסבתא. אין חוגים. אין בית ספר. אפילו לצאת לגן משחקים אי אפשר. או כמו ששירה, הבת שלי אמרה - "איך שהקורונה שינתה את העולם..."
התחושה של ה-"אסור", בעיקר בנסיבות כאלה, עם דיבורים על מחלה וסגר, יכולה ליצור מתח, אולי אפילו חרדה. בנוסף לכל זה - חוסר השגרה הזה מאתגר את כולנו.
ברפואה הסינית, הלב נחשב למקום האחסון של הנפש. מתח וחרדה יכולים לבוא לידי ביטוי כמועקה שמוחזקת באזור החזה. אצל ילדים מתח כזה יבוא הרבה פעמים לידי ביטוי בבכי, כמו פורקן "להוריד מהלב". והלב, עם תפקיד חשוב כל כך - עטוף בקרום עדין, שמגן עליו - מעטפת הלב.
בסרטון הזה עידו ואני מדגימים טיפול דרך מרידיאן מעטפת הלב, המחובר לקרום העדין הזה. הטיפול, שעובד מבית החזה החוצה עד לאצבעות - מפזר את המתח ומחזיר תנועה טובה ובריאה לאזור החזה והנשימה.
מעטפת הלב הוא מרידיאן שאני מאד אוהבת לעבוד איתו בקליניקה. עבורי הוא דרך עדינה להרגיע, להשקיט לב סוער, ולאפשר לאנרגיה שהצטברה שם לחזור לזרימה הטבעית שלה.
מוזמנים לנסות, תחזרו לספר איך היה