אנחנו נמצאים ממש רגע לפני שהחורף כבר פה. סוף הסתיו. העונה בה העצים משילים מעצמם את כל מה שנותר ולא נקטף. מתכוננים לשנת החורף, כדי שיוכלו שוב לפרוח בעוצמה באביב הבא.
יש משהו מאד מדויק בפעימה של הסתיו. הטיימינג הזה של ניתוק הפרי מהעץ, אחרי שהוא התייבש וקמל. רגע אחד מדויק ושקט.
על פי הרפואה הסינית, עונת הסתיו משויכת לאיכות המתכת. המתכות האצילות הן חומרים טהורים, נקיים, מזוככים. חומר שהוא דחוס מאד, מרוכז, שהשיל מעצמו את המיותר. ממש כמו אותו עץ שיודע להיפרד מהפרי ולנתק אותו בדיוק ברגע הנכון.
אנשים שהם טיפוסי מתכת הם אנשים שאוהבים את השקט שלהם, ולא מרגישים בודדים כשהם לבדם. הלבד נעים להם. אלו אנשים שיודעים מה טוב להם ומה לא. ויודעים גם להגיד את זה. בצורה מאד ברורה.
אלו אנשים ששעה אצלם היא שעה. סדר הוא סדר. נקיון הוא נקיון. אין פשרות. זה אולי נשמע קשוח, אבל זה יכול לייצר גם תחושת בטחון וידיעה שהכל מתנהל נכון, ובזמן.
בגוף - הריאות והמעי הגס קשורים ליסוד המתכת. אלו 2 האיברים היחידים שפולטים פסולת החוצה - הריאות מרוקנות החוצה את פסולת הנשימה, והמעי הגס את פסולת המזון. כמה הטיימינג, הסדר והנקיון חשובים ומשמעותיים באיברים האלה... ההקשר אל הסתיו נראה ברור, לא?
בכתבים הסיניים נאמר על הסתיו שעלינו לקום עם שחר, ולהפסיק לעבוד עם שקיעת החמה. לא להתאמץ מדי, לשמור את האנרגיה שלנו אסופה ולתרגל תרגילי נשימה על מנת לשמור על הריאות לקראת החורף.
בעולם המודרני, זה נשמע כמעט בלתי נתפס. לעצור, להאט את הקצב, להתכנס ולהאסף פנימה כדי לשמור על האנרגיה שנצטרך בחורף. אבל תארו לעצמכם שנה שיש בה רק חורף וקיץ. בלי מעבר רך ועדין ביניהם. כמה טוב שהטבע מאפשר לנו הסתגלות רכה, איטית, לעונה הבאה בשנה.
