לפני שנתיים, היינו ביפן. זה היה ככל הנראה אחד הטיולים הכי משפיעים שהיו לי בחיי. החיבור לחייים המקצועיים שלי, לתפיסת העולם שאני אוהבת, לאורח חיים נקי ואותנטי - כל אלו היו בשבילי חוויה מופלאה. הרגשתי שאני הולכת שם כל הזמן עם עיניים פקוחות וסקרניות, ולב מחייך. אחת החוויות שהכי זכורות לי משם, היא טיול ביער במבוקים קרוב לקיוטו. יער של צמח גבוה כל כך, שנראה כאילו הוא פרץ את האדמה וטס לכיוון השמיים, במטרה מאד ברורה - להגיע אל אור השמש. מוקפת בעשב העצום והירוק-ירוק הזה, הבנתי למה הסינים נתנו לעץ את הכבוד המגיע לו.
האיכויות שהעץ מסמל בסין הן של צמיחה ופריצה קדימה. מימוש הפוטנציאל שבך. החתירה לכיוון מטרה, תוך ידיעה ברורה שאת יכולה.
זה לא שאין מכשולים בדרך. ברור. גם העץ יודע את זה. אבל הוא מנצל את יכולת הגמישות שלו - להתכופף לרגע, לעקוף, להתפתל - ומצליח. את המטרה הוא ישיג.
אנשים שאיכות העץ שלהם חזקה, הם בעלי יכולת להתבונן רחוק, בציפייה דרוכה וידיעה ברורה - לאן פניהם מועדות. תוך ידיעה שזה אפשרי. שזה יקרה. סימון המטרה הוא מספיק עבורם כדי שיוכלו לחתור אליה, לא משנה מה יפגשו בדרך. הכוח של העץ הוא בנחישות שלו. במבט שלו, שתמיד מתבונן רחוק קדימה ויודע לתכנן בהתאם. הוא לא מפקפק בפוטנציאל שלו לרגע. זה הטבע שלו - לפרוץ.
עץ יכול להיות חזק ולממש את הכוח הזה, רק אם השורשים שלו נטועים היטב באדמה. הצמיחה של העץ היא לכל הכיוונים, לא רק למעלה לכיוון השמש, אלא גם למטה, אל השורשים, אל המקום העמוק והמזין הזה.
כשאנחנו רואים את העץ, שהצליח כל כך לבלוט על פני השטח ולתת פירות יפים כל כך, חשוב שנזכור גם העבודה הקשה שהוא עשה מטה, עמוק ורחוק מאור השמש.
