גזים, נפיחות, יציאות מרובות - אלו תלונות שמאפיינות הרבה נשים, בתקופות חיים שונות. חלק יתארו את זה כמערכת עיכול חלשה, עצבנית או רגישה. חלק יאמרו שהיא לא מעכלת טוב, או איטית. הרבה ירגישו גם עייפות גדולה, כבדות לאורך היום ובעיקר אחרי ארוחות כבדות.
ברפואה הסינית אנחנו מתבוננים על הגוף ועל מה שקורה בו, כמו כל התנהגות אחרת הקיימת בטבע. מערכת העיכול היא מערכת שקשורה ברפואה הזו לאיכות האדמה.
בטבע, האדמה היא מקום החיבור לשורשים, לחומרים המזינים שמאפשרים צמיחה. המקום ממנו המזון שלנו מגיע, וגם החומר שאליו אנחנו חוזרים בסוף החיים.
האדמה היא חומר יציב (כשהכל מאוזן ותקין), שנשאר במקום ונותן לנו את התחושה שתמיד יהיה לנו איפה לנחות כשניפול. גם בשפה שלנו אנחנו משתמשים במילים שמתארות את האדמה כמשהו יציב: "אמא אדמה" עבור מקור לנחמה והזנה, או - "נשמטה הקרקע מתחת לרגליו" - לתיאור מצב של קושי פתאומי, חוסר יציבות.
אצל אנשים עם "אדמה חלשה" נראה סימפטומים שמערבים את מערכת העיכול כמו שלשולים, גזים, צורך תכוף לרוץ לשירותים. זה יכול גם לבוא לידי ביטוי בתחושת כבדות. כוח משיכה שמושך אותך מטה. גורם לך רק לרצות להתכרבל ולישון.
מבחינה רגשית, כשהאדמה נוטה להיות חלשה, אנחנו דואגים יותר, המחשבות נכנסות ל"לופים" - מה יהיה? איך זה יהיה? מה יקרה אם? כשהחוויה היא שאין קרקע יציבה, אנחנו מרגישים שאין לנו עוגן. ואם אין עוגן - כל הדאגות צפות. בלי סינון כמעט.
אבל - אדמה כשהיא טובה, פוריה, מאווררת, דשנה - היא מושכת אותך מטה רק כמה שצריך. לא יותר מדי ולא פחות מדי. משאירה אותך מחוברת לשורשים שלך, לכוח שיכול להזין אותך. ואז - את יכולה לצמוח. ולהתפתח. ולפרוח. כי כשהיא כזו - היא לא סתם "שם". היא אדמה ערה. שומרת עלייך, אבל גם מאפשרת לך לשגשג.
אדמה ערה נותנת לך את הכלים שאת צריכה כדי לגדול, ואם תיפלי מדי פעם, היא תקבל אותך לזרועותיה הרכות, תתן לך לנוח ותשחרר אותך שוב לדרך בדיוק בזמן הנכון. היא מאפשרת לך להשתנות. לזוז. לגדול. כדי שנוכל לנוע, אנחנו צריכות קודם כל למצוא יציבות.
אפשר גם לראות את הכוח של האדמה מבחינה מנטלית: היכולת שלנו לעכל רעיונות חדשים, שינויים שמתרחשים סביבנו, תלויים גם הם ביציבות של האדמה שלנו. עד כמה הקרקע הזו מסוגלת לתמוך בנו?
איך שומרים על אדמה ערה?
תזונה
אופי התזונה שלנו משתנה מעונה לעונה ומתקופה לתקופה. בגיל ההתבגרות אנחנו צריכות לאכול מזונות מעט שונים מאלו שנצרוך בגיל המעבר למשל. אמא מיניקה צריכה תזונה אחרת מאישה לפני או במהלך הריון. אבל אם צריך לבחור 3 כללי אצבע, אלו הכללים שאני ממליצה עליהם: להמנע ממזון מעובד, מינימום סוכר, להרבות בירקות.
ואם כבר מדברים על ירקות - לאנשים עם מערכת עיכול רגישה יותר, מומלץ לאכול ירקות שכבר עברו בישול כלשהו: אפייה, הקפצה, אידוי. ולא ירקות חיים. באופן הזה חלק מתהליך העיכול נעשה עוד לפני שהם נכנסו לגוף, וזה מקל וחוסך אנרגיה למערכת שגם ככה צריכה תמיכה. הירקות שנחשבים טובים יותר למערכת עיכול רגישה: כל הכתומים למיניהם - דלעת, בטטה, גזר (אם כי הוא עלול להיות קצת קשה לעיכול), דלורית. אפשר במרקים, בדייסות, תבשילי אורז.
לאכול לאט, לתת זמן ללעיסה שהיא חלק מתהליך העיכול ויש לה חשיבות גדולה באכילה. בלעיסה משתחררים אנזימים הקיימים ברוק ומפרקים את המזון לפני הבליעה. כשאוכלים מהר, או בלחץ של זמן, עלולים לפספס את החלק החשוב הזה.
לשים את הנייד בצד בזמן שאוכלים - האמת שאת זה חשבתי לרשום במקום הראשון, למרות שזה כנראה גם ברור מאליו. ההודעות הקופצות מהנייד, כותרות החדשות, או אפילו תוצאות של משחק כדורסל, מעלים את רמת הסטרס בגוף שלנו. הגוף מרגיש במרדף, וייתן עדיפות גבוהה יותר למערכות שאינן קשורות לעיכול. כתוצאה מזה, הלעיסה תהיה מהירה (ראי סעיף 3), העיכול יהיה פחות טוב, והמוח לא יהיה פנוי לקלוט ששבעת, מה שיביא לאכילה מעבר למה שאת צריכה.
שגרה
אדמה לא אוהבת שמשגעים אותה. היא אוהבת יציבות, שגרה יומית.
לקום בשעה קבועה, ללכת לישון בשעה קבועה, ולאכול בשעות קבועות לאורך היום.
תנועה
כחלק מהשגרה, תמצאי פעילות גופנית שאת אוהבת. עדיף פעילות שכוללת בתוכה תשומת לב לנשימה. יש לנשימה תפקיד משמעותי וחשוב בתהליך העיכול (ועל כך בפוסט אחר...), ולכן דווקא פעילות כמו שחייה, יוגה, הליכה - יעודדו פעולת מעיים טובה ויציאות תקינות, ויורידו תחושת נפיחות בטנית.
